השבוע הראשון בגן של הילדה ושלי בתור אמא 

לא יצא לי מזה חודש+ לכתוב פוסט אבל כל מי שתקרא את הפוסט הזה מיד תדע למה ואני מאמינה שתוכל להזדהות איתי.

טוב אז ככה בוא נתחיל מהסוף ונגיד שהשבוע הראשון בגן הוא בגדר סיוט או אסון. התחלה קשה לילדה ומודה גם לי כן גם לי! הילדה ב 3 ימים שהיו עם ההורים והיו ימים קצרים של שעתיים בהתחלה ואז שלוש שעות ביום השני ואז ביום השלישי היה חמש שעות כבר ואחריי זה זהו התחילו הימים הרגילים עד ארבע. בהתחלה בימים הראשונים היינו בהתרגשות שיא! (היי פעם ראשונה שלנו בתור הורים שהולכים לגן) והילדה הייתה במצב של אוקיי מקום חדש מה רוצים פה וממני .התלהבה ראתה מלא בובות וילדים ואנחנו מרוגשים אוקיי נגמר ימי התחלה ויאללה עוברים לימים הרגילים אבל פה הייתה בעיה הילדה אחרי שנה איתי בבית היה לה מאוד קשה להשאר בגן ולקח זמן עד שהתאקלמה (כבר אמרנו שכל התחלות הם קשות?) היו עוד כמה ימים פה ושם שלקחתי אותה לפני הזמן אבל בסך הכל היא התאקלמה אחרי איזה שבועיים והכל טוב ויפה.

ספטמבר חודש מרגש של התחלות שחוזרים כל אחד למסגרת שלו. חודש של הרבה חגים וחודש של הרבה אבל הרבה מחלות! נשבעת שבחיים שלי לא חשבתי שיש מלא מחלות והכל נופל בספמטמבר אפילו יש לו כינוי שלא שמעתי עד שחטפנו צרור מחלות והכינוי שניתן היו ״מחלות ספטמבר" אז עד שהילדה התרגלה והתחילה ללכת בחשק ובחיוך התחיל הסיוט כאשר ביום אחד שהיא חוזרת מהגן היא עם חום מנוזלת ומשתדלת אוקיי הולכים לרופאה אבחון ויראלי (נחמד) הילדה נשארת בבית כשבוע הולכת שבוע חוזרת שוב עם חום ומקיאה עוד פעם הולכים לרופאה והתשובה שלה: ויראלי בסדר הולכת שוב ואחרי 3 ימים שוב חום ושיעול שילשולים שלא פוסקים. הולכים לרופאה שולחת לצילום חזה יש ברונכיט הרופאה נותנת אנטיביוטיקה שבוע וזה עובר תודה לאל ואם חשבנו שנגמר אז לא אחרי כמה ימים בודדים הפתעה הילדה משלשלת (וזה נופל על סוכות שאין מעבדה ואי אפשר לקחת דגימת צואה לדעת מה זה הוירוס הזה) ושוב עם חום שקופץ מ38 וחצי מגיע ל39 ועד שמטפס ל40 מעלות והילדה בוערת כמו תנור לוקחת נורפן ונובימול ובהתייעצות עם הרופאה היא נותנת אנטיביוטיקה ונותנת הפניה למיון אם החום יטפס שוב מ38 וחצי למזלנו האנטיביוטיקה עוזרת והחום יורד מיותר לציין שבכל התקופה הזאת הילדה עושה בעיות עם האוכל והשתייה לא רוצה לאכול ולא רוצה לשתות ואנחנו מצטמקים איתה היא חיה על קרקרים ועל כל מיני דברים יבשים וזה נורא פשוט לראות את הילדה ככה לא אוכלת ולא שותה ואנחנו בצד חסרי אונים משחדים אותה עם טלוויזיה או מדבקות וכל העולה על דעותינו העיקר שתאכל היו פעמים שזה עבד והיו פעמים שזה לא עבד.

אז מכל הצדדים שהיה אפשר לחשוב ולתאר את ההתחלה החדשה בגן, מהצד שזה הפעם הראשונה שהילדה שלי הולכת לגן, מהצד שזה הפעם הראשונה שאני לא אהיה צמודה אליה כל היום, מהצד של הריגוש, אז לא! מה שהכי השפיע ויזכר זה הצד של מחלות ספטמבר שאגב יש לי חדשות בשבילכן זה נשמך גם לאוקטובר ואפילו תחילת נובמבר ובוא נקווה שפה זה יעצר.

אגב אם הייתי יכולה להתעמת עם כל אימא ואימא ששולחת את הילד שלה לגן חולה הייתי עושה את זה כי יצא לי כבר לא פעם אחת לשמוע שבגן מתקשרים לאימא כלשהיא לבוא לקחת את הילד שלה כי הוא עם חום או כשהייתי מורידה או אוספת את הנסיכה שלי ויש ילדים עם נזלת ושיעול שמסתובבים שם, אותן האמהות, שאגב זה לא משנה אם הן לא ידעו או ניסו להסתיר עם אקמול ושלחו בכל זאת לגן, הן הסיבה להתפשטות והדבקה של ילדי הגן במחלות ספטמבר.

בהרבה התחלות יש מעין שבוע גיהנום, כמו השבוע הראשון בטירונות, שבוע ראשון בתיכון וכו' אבל אין כמו החוסר אונים שאתן מרגישות שהילדה או ילד שלכן חולים שפשוט אין שום דבר שאתן יכולות לעשות לגרום לו להרגיש יותר טוב ולכן לדעתי השבוע (חודש) גיהנום של תחילת הגן מנצח את כולם בקלות.

המון בריאות עד לפעם הבאה….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

You may use these HTML tags and attributes:

<a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>